משטרת ימ"ר חוף נ' כהן

החלטה

1.מדובר בערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה מיום 30.6.2013 (כב' השופטת א' הוך-טל) ובה הורה בית משפט קמא לעוררת להחזיר למשיב את הכסף שנתפס ברכבו ביום 5.6.2013.

2.להלן תמצית העובדות הדרושות:

2.1ביום 5.6.2013, במסגרת פעילות משטרתית שעניינה חשד לביצוע עבירות של קיום משחקי מזל אסורים בעיר נשר, נתפס רכב מסוג טויוטה (להלן: "הרכב") וכן כסף מזומן בסך 50,000 ₪ שהיה בתא הכפפות של הרכב (להלן: "הכסף").

2.2המשיב הטוען לבעלות על הכסף ובהיותו אביו של הבעלים הרשום של הרכב, הגיש בקשה לבית משפט השלום בחיפה להחזרת התפוסים. בבקשתו טען כי הרכב משמש אותו וכי הוא שייך לבנו השוהה בטיול בחו"ל. עוד נאמר כי הכסף המזומן שנתפס ברכב אף הוא שייך למשיב.

2.3בהחלטתו מיום 10.6.2013 (כב' השופטת ת' נאות פרי) הורה בית משפט השלום על החזרת הרכב לידי המשיב בכפוף לרישום עיקול על הרכב לטובת המדינה במשרד הרישוי והתחייבות המשיב שלא להעביר את הבעלות לגבי הרכב לצד ג'. עוד התנה בית משפט את השבת הרכב בהפקדת ערבות בנקאית אוטונומית ע"ס 20,000 ₪ וחתימת המשיב על התחייבות עצמית בסך 50,000 ₪. באשר לכסף נקבע כי קיימות ראיות מספר לגבי האפשרות כי הכסף שייך לאחר ולא למשיב. בית משפט השלום הפנה בגדר אותה החלטה למסמך המעיד לכאורה על המרת מט"ח בסכום דומה לזה שנתפס. אותו אישור הוצג על ידי המשיב ונועד להסביר את סכום הכסף המזומן שנמצא ברכבו. בית המשפט ציין יחד עם זאת כי לא הוצג המסמך המקורי המעיד על המרת הכסף או כל מסמך המאפשר השוואה בין שטרות הכסף שנתפסו לאלו שנמשכו. כמו כן לא ניתן הסבר מדוע הכסף, השייך על פי הנטען למשיב, נותר ברכב הגם שהמשיב אינו נוהג ברכב בהיותו פסול מלנהוג והרכב נמצא למעשה בזמן האחרון בשימושו של אחר. לפיכך, נקבע כי הראיות שהוצגו מקימות אפשרות ממשית שהכסף אינו שייך למשיב ולכן הורה בית המשפט על דחיית הבקשה להחזרתו לידיו.

2.4ביום 25.6.2013 הגיש המשיב בקשה חוזרת להחזרת הכסף בה חזר על עיקר טענותיו שהועלו בבקשה הקודמת, תוך שהציג את המסמך המקורי המעיד על המרת הכסף.

2.5בהחלטתו מיום 30.6.2013, עליה משיגה העוררת בתיק המונח בפניי, הפנה בית משפט קמא לכך שהמשיב הודיע במסגרת הדיון כי הוא נכון לעבור בדיקת פוליגרף. כפועל יוצא נשאלה נציגת המדינה אם תסכים להחזיר את הכסף למשיב, היה ויימצא דובר אמת והשיבה על כך בחיוב. אלא שבית משפט קמא קבע כי שוכנע שיש להורות על השבת הכסף אף ללא בדיקת פוליגרף. את החלטתו זו נימק בית משפט קמא בכך שמאז 10.6.2013 בוצעה פעולה חקירתית אחת בלבד אשר לא זו בלבד שלא קדמה משמעותית את החקירה, אלא שיש בה כדי להביא דווקא לשינוי האיזון הראייתי באופן שזה יושת מעתה לפתחה של המדינה. עוד הוסיף בית משפט קמא כי אף אם קיימות בתיק החקירה ראיות מסוימות שיש בהן להצביע על אפשרות מסוימת לכך שהכסף אינו שייך למשיב, הרי שמאז הדיון ביום 10.6.2013 ניתן היה לבצע אי אלו פעולות בסיסיות ופשוטות על מנת לבסס חשד זה. לכך מתווספת העובדה שהמשיב הציג אישור המעיד על המרת מט"ח שבוצעה על ידו לכאורה בבוקר יום 5.6.2013 ומסר תיאור מדויק לאופן אחסון הכסף על ידו ברכב. בית משפט קמא מצא כי בשלב זה נקודת האיזון משתנה כך שעל המשטרה להוסיף ולבצע פעולות חקירה נוספות כגון עריכת בדיקת פוליגרף, בדיקת המקום בו בוצעה ההמרה, חקירת מעורבים נוספים וכיוב'. משעה שפעולות אלו לא בוצעו, מתעורר ספק רב באם בבוא העת תוכל המשטרה לטעון לחילוטם של כספים שנתפסו. לפיכך, הורה בית משפט קמא להחזיר את הכסף לידי המשיב, ומכאן הערר.

3.המסגרת הנורמטיבית לתפיסת חפצים בידי המשטרה מצויה בפרק הרביעי לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש], התשכ"ט – 1969. סעיף 32 (א) לפקודה קובע, בין היתר, כי שוטר רשאי לתפוס חפץ אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה עבירה או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה. הזכות להגיש בקשה להשבת תפוס מעוגנת בסעיף 34 לפקודה ואילו בסעיף 35 נקבע בין היתר, כי באם תוך ששה חודשים מיום תפיסת החפץ על ידי המשטרה לא הוגש המשפט שבו צריך החפץ לשמש כראיה ולא ניתן צו לפי סעיף 34, תחזיר המשטרה את החפץ לאדם ממנו נלקח. בית משפט רשאי להאריך את התקופה בתנאים שיקבע.

4.בחנתי קטעים מתוך תיק החקירה שהוצג בפניי ומצאתי כי קיימות ראיות לכאוריות טובות למדיי המקימות את הבסיס הראייתי הנדרש לתפיסת הכסף. בשים לב לכך שמדובר בחקירה שעודנה סמויה בחלקה, אין מקום לפרט אותן ראיות ואולם מדובר בתשתית ראייתית טובה למדיי. נכון הוא שהמשיב אינו חשוד בפרשת המשחקים האסורים. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מן הראיות שנצברו שיש בהן כדי להעיד לכאורה כי הכספים אינם שייכים לו.

5.אין בידי לקבל את החלטת בית משפט קמא על נימוקיה. ראשית, בית משפט השלום נתן החלטה לעניין הכסף עוד ביום 10.6.2013. מדובר בהחלטה מנומקת לגביה לא הוגש כל ערר. כל שנתחדש והצדיק הגשת הבקשה החדשה הוא שהמשיב הציג את המסמך המקורי המעיד על המרת הכספים שנעשתה על ידו בבוקרו של יום 5.6.2013. מכאן ועד לבחינה מחודשת של מכלול הראיות, והעברת הנטל הראייתי לשכמה של המדינה, כפי שעשה בית משפט קמא, עוד ארוכה הדרך. נכון הוא שבית משפט השלום בהחלטתו הראשונה מיום 10.6.2013 ציין כי ככל שיהא צורך להמשיך ולקיים דיון לגבי הבעלות על הכסף, יהא צורך להציג את המסמך המקורי המעיד על רכישת מט"ח. לצד זאת הפנה בית משפט באותה נשימה כי ייתכן ויהא צורך להשוות בין השטרות שנמסרו למשיב במסגרת ההמרה לאלו שנתפסו ברכב. עוד הפנה בית המשפט באותה החלטה לכך שלא ניתן הסבר מפי המשיב מתי הוא בדיוק נסע ברכב בפעם האחרונה, מתי בדיוק הכניס את הכסף לתא הכפפות ומדוע השאיר אותו שם, אם הוא לא משתמש ברכב. מכאן שהמסמך המקורי של הכסף אינו חזות הכל ולא היה בו כדי להצדיק את פתיחת הדיון מחדש, לא כל שכן ניתוח מחודש של מסכת הראיות.

6.שנית, העובדה שהמשטרה לא התקדמה בחקירה מאז התפיסה ביום 5.6.2013 אף היא אין בה כדי להוביל למסקנה אליה הגיע בית משפט קמא. המחוקק קבע במפורש את פרק הזמן המרבי שבו רשאית המשטרה להחזיק ברשותה חפץ תפוס בטרם הוגש כתב אישום, וזה עדיין רחוק מפרק הזמן אליו התייחס בית משפט קמא.

7.שלישית, אל מול הראיות המצביעות על כך שהכסף אינו שייך למשיב, עשה הלה שימוש בזכות השתיקה בחקירתו מיום 12.6.2013. לאחר שמסר הרצאת דברים תמציתית ובה טען כי הכסף שייך לו, סרב המשיב לענות על השאלות שהופנו אליו וטען כי יאמר את דברו בבית המשפט. כך לא נוהג מי שאין לו מה להסתיר. המשיב אינו חשוד במעורבות במעשים הפליליים נשוא החקירה ולכן ניתן היה לצפות כי ישיב על השאלות שהופנו אליו בניסיון לשכנע את המשטרה כי הכספים שייכים לו. הימנעותו מלשתף פעולה בחקירתו פועלת לרעתו.

8.בסופו של יום, לא היתה כל סיבה לשנות מהחלטתו הראשונה של בית משפט השלום, זו שניתנה ביום 10.6.2013. העובדה שהוצג המסמך המקורי המעיד על המרת הכסף, אינה חזות הכל. עדיין עמדו ראיות לכאוריות למכביר המחזקות את המסקנה כי מדובר בכספים שאינם שייכים למשיב. העובדה שבין שתי ההחלטות, זו מיום 10.6.2013 לזו נשוא הערר שבפניי שניתנה ביום 30.6.2013 חלפו כשלושה שבועות אין בה די על מנת להביא לשינוי החלטתו הראשונה של בית המשפט. אם לא די בכל אלה באה שתיקתו של המשיב אל מול התהיות והשאלות שהופנו אליו וחתמה את הגולל על הסיכוי לקבל את הגרסה שהובאה מפי סניגורו. המשיב לא סיפק מענה מדוע החזיק סכום כה ניכר של כסף בתא הכפפות של המכונית? מדוע הניח את הכסף ברכב שאף אליבא דגרסתו משמש בזמן האחרון אחר והוא עצמו אינו נוהג בו בהיותו פסול מלנהוג? ועוד כהנה תהיות העולות מגרסתו.

9.בשולי הדברים אעיר כי הביקורת שהטיח ב"כ המשיב במשטרה על התנהלותה שעה שהסכימה תחילה לערוך למשיב בדיקת פוליגרף מכרעת אך חזרה בה מאוחר יותר מהסכמתה ואף ניסת לטעון כי לא היתה הסכמה מעין זו, יכולה להיות אולי מוצדקת. חרף זאת אין בכך כדי להוביל למסקנה כי יש להחזיר את הכסף למשיב.

10.לנוכח התשתית הראייתית הלכאורית שהוצגה, אני סבור כי שגה בית משפט קמא שעה שהורה על השבת הכסף.

לפיכך, אני מקבל את הערר וקובע כי העוררת רשאית להמשיך ולהחזיק בכסף מכח הסמכות המוקנית לה בסעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), התשכ"ט – 1969.

ניתנה היום, כ"ד תמוז תשע"ג, 02 יולי 2013, במעמד הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: